האם יש גורם אחד שקובע את הצלחתו של המאמן?
הרצאה שנתנה בתחילת שנות ה- 70' ע"י ד"ר גימס קונסילמן, אחד ממאמני השחייה הגדולים בהיסטוריה שאימן בין השאר את מרק ספיץ וגרי הול האב. העקרונות שמציג ד"ר קונסילמן הם אוניברסליים ונכונים היום כפי שהיו כשהוצגו לראשונה.
האם יש גורם או מאפיין אחד שקובע את הצלחתו של המאמן? אם הוא ישנו, האם אנחנו יכולים ללמד את המאמן לרכוש גורם מיוחד זה? בעולם העסקים תוהים במשך שנים מה הופך אדם למנהל מצליח, מנהלן מצליח, או איש מכירות מצליח. נערכו מחקרים שעלו מיליונים רבים של דולרים בשביל לבחון מרכיבים אלה. לדוגמא, למנהלי חברת U.S Steel ניתנו מבחני אישיות, מבחני אינטליגנציה, מבחנים ביכולת מנהיגות ועוד מבחנים בכל שטח שניתן לבחון. עד כה הייתה הצלחה קטנה מאד לאבחן גורם אחד שהיה משותף לכל הנבחנים. לדוגמא, הם לפעמים מצאו שרמת האינטליגנציה הבסיסית של פקיד בעל משכורת נמוכה הייתה גבוהה יותר מזאת של מנהל בכיר עם רמת משכורת גבוהה. הם קבעו שאינטליגנציה גבוהה בלבד איננה בהכרח גורם בעל חשיבות גבוהה. כלומר, איננו יכולים לתת לכל המאמנים מבחן אינטליגנציה ולקבוע שבעלי האינטליגנציה הגבוהה יהיו המאמנים הטובים ביותר. אם זה היה נכון, כל מה שהינו צריכים לעשות בשביל להעסיק מאמן חדש זה לבחור את המאמן עם ה- IQ הגבוה ביותר.
נחזור לעולם העסקים. אני באופן אישי מרגיש שלאינטליגנציה יש חלק חשוב מאד בהצלחה באימון, בעסקים, או בכל שטח אחר. למרות זאת, סוג האינטליגנציה שאני מדבר עליו איננו יכול להימדד במבחנים אקדמיים. עדיף שזה יקרא סוג של "תפיסה". בבית ספר לעסקים באוניברסיטת אינדיאנה מצאו שהמאמץ שלהם למצוא מכנה משותף ולחזות הצלחה הוא עקר. למרות זאת, הם בודדו גורם שלא ניתן לזיהוי וקראו לו גורם ה- "X". הם לא יכולים בצורה ברורה להגדיר גורם זה, אבל הם מדברים עליו והם חושבים שהם מתקרבים להגדיר אותו בצורה ברורה יותר.
רוב ההתקדמות של שיטות האימון בשחייה האמריקאית התרחשו דרך ניסוי וטעייה. האירופאים, ובמיוחד מדינות הגוש מזרחי בדרך כלל מופתעים ומאוכזבים כאשר הם מבקרים במקומות אימון הארצות הברית ורואים שהמאמנים האמריקאים אינם מודדים דופק. הם מצפים מהמאמנים האמריקאים להיות יותר מדעיים, הם מצפים מאיתנו שניקח דופק ונמדוד שינויים פיזיולוגיים אצל השחיינים. לאחרונה, במהלך ביקורי ברוסיה נתתי הרצאות במכון לחינוך גופני במינסק. בשלב השאלות והתשובות, השאלות כולן דקדקו בפרטים קטנים כמו: כמה מיליגרמים של ויטמין C השחיינים לוקחים? האם אתם מודדים את פעולות הלב באופן סדיר? הם לא שאלו ולו שאלה אחת על אימוני שחיה, חזרות וכדומה.
יותר מאוחר היה שולחן ועידה עם מומחים מענפי ספורט רוסיים. היו בערך שישה עד שמונה מומחים שישבו מסביב לשולחן. היו תזונאי, מומחה ביומכניקה, פיזיולוג, הדבר היחידי שהיה חסר מסביב לשולחן היה מאמן שחייה. עוד פעם, השאלות היו, לפי דעתי, על נושאים חסרי חשיבות. הנושא שעליו התרכזו במיוחד היה גלי ה- "IT", ואז באה שאלת המיליון דולר. הם רצו לדעת מדוע הם לא מוציאים שחיינים טובים יותר למרות שהם משקיעים בשחייה מיליונים של רובלים. הם שאלו האם הם מפגרים בידע ומה אנחנו בארצות הברית עושים שהם לא עושים. אני אמרתי להם שהם למעשה מקדימים בהרבה את ארצות הברית בידע המדעי, אבל הם לא הבינו. אני חושב שלרוסים חסר את גורם ה – "X" . היה לנו ניסיון זהה עם המזרח גרמנים. הם גם כן מאד מדעיים בכל מה שקשור לשחייה. הם בוחרים את אתלטי העתיד על בסיס מדעי, כפי שהם נוהגים לבחור את מדעני העתיד, פיסיקאי העתיד ומתמטיקאים של העתיד. כאשר ילד מזרח גרמני נראה מבטיח בשטח כלשהו, מתמטיקה, מדע, ספורט וכד' הוא ומשפחתו מועברים לבית ספר מיוחד שתוכנן לפתח מיומנויות מיוחדות אלו. המזרח גרמנים, כמו הרוסים תוהים מדוע אין להם הצלחות רבות יותר בשטחים אלה. התשובה, פעם נוספת, אני מאמין שאין להם את גורם ה- "X".
בארצות הברית אנחנו זורקים למים 500,000 ילדים ונותנים לחזקים לשרוד. אלה שמגיעים לצמרת נלחמו כל הדרך בעבודה קשה וחסרת רחמים ופיתחו את היכולות הפיזיות. אנחנו, כמו הקנדיים והאוסטרליים לא מפנקים את השחיינים שלנו. אני מעדיף דרך זאת על פני הדרך המדעית של הרוסים והמזרח גרמנים. הם מתייחסים לשחייה בצורה יותר מידי מדעית ושוכחים שזאת תחרות של "כלב אוכל כלב". האמריקאים, קנדיים אוסטרליים וכמה מדינות אחרות מוציאים שחיינים קשוחים מאחר שהשיטה מחייבת את השחיינים להלחם בדרכם למעלה. זאת הסיבה מדוע שחיינים אלה הם הקשוחים ביותר במשחקים האולימפיים ותחרויות בין לאומיות אחרות.
בעסקים אומרים "אתה אף פעם לא רואה איש מכירות יפה תואר", אני לא יודע עד כמה זה נכון, אבל יכול להיות שהוא לא מוכר הרבה מאחר שהוא עסוק עם ביתו של החוואי. הנקודה היא, אני מאמין, אתה רוצה להתרחק מאנשים שהכול בא להם בקלות. אני עדיין לא ראיתי שחיין שהוא גם מאד מוכשר פיזית וגם מתאקלם בקלות. אדם שנולד ברוך ביכולות פיסיולוגיות ופסיכולוגיות בדרך כלל לא יצליח בגלל שהכול בא לו בקלות ואין לו את הדחף הפנימי. יכול להיות שדחף זה הוא חלק מגורם ה- "X" שאנחנו מדברים עליו.
האירופאים הופתעו לגלות שהמאמנים האמריקאים אינם משקיעים זמן רב יותר על שיפור תנועה מחוץ למים. אני לא מאמין שמאמן כלשהו לימד את מרק ספיץ לשחות כפי שהוא שחה. בעיקרון מרק ספיץ לימד את עצמו לשחות. ככל שהשחיין מוכשר יותר צריך לאמן אותו פחות. אם יש לך שחיין כמו מרק ספיץ, תשב, תהנה מכל רגע ותנסה ללמוד ממנו. כיצד שחיין לומד? הוא לומד בדרך של ניסוי וטעייה. מדוע לא כולם לומדים באותה דרך? מאחר שלכל אחד מאיתנו יש יכולות אחרות. ערכנו מחקר בו צילמנו כלבים שוחים ולמדנו שלא כל הכלבים שוחים באופן טבעי, למעשה כמה מהם כמעט טבעו. מצאנו שבהתחלה רוב הכלבים ניסו לשחות עם כל ארבעת הרגלים, לאחר מכן בהדרגה הם למדו לאסוף את הרגלים האחוריות ולשחות רק עם הרגלים הקדמיות. מכל מקום, במקרה של כלבי לברדור, הם ברובם למדו לשחות כך כבר בפעם השנייה בכניסתם למים, הרבה יותר מהר משאר סוגי הכלבים. ניסינו גם עם כלבי תחש, והם בפעם העשרים עדין ניסו ללמוד כיצד לשחות וכמעט טבעו. אני מאמין ששחיינים כמו גרי הול, גון קינסלה ומרק ספיץ הם לברדורים של השחייה. לצערנו, מרבית הילדים שאנחנו קולטים באגודות הם כלבי התחש. רב השחיינים הגדולים מגיעים להישגיהם למרות האימון שלנו ולא בזכותו. המאמנים שעובדים רק עם כלבי לברדור יש להם יתרון בולט. אז מאמני האגודה, תמשיכו לשלוח למכללות את כלבי הלברדור ותשמרו לעצמכם את כלבי התחש.
מאמני האוניברסיטאות הבכירות מגיסים מאגודות השחייה רק כלבי לברדור, כך שהם לא צריכים להבין הרבה בטכניקה. ככל שהשחיין מוכשר יותר הוא צריך להשקיע בטכניקה פחות זמן. אני מאמין שעבודה על טכניקה נכונה חשובה מאד בעיקר בגילים הצעירים. מאמני הטכניקה הטובים ביותר הם מאמנים פחות מוכרים שעובדים עם שחיינים בגילאים הצעירים.
זה נושא שהמזרח גרמנים והרוסיים היו מלאי מחמאות לאמריקאים. הם הביעו פליאה ממערכת היחסים שקיימת בין השחיין האמריקאי ומאמנו. הם ציינו בהערכה עד כמה טובים המאמנים האמריקאים בצד הפסיכולוגי וכיצד אנחנו מצליחים להכניס מוטיבציה לשחיינים למרות שאנחנו לא עורכים בדיקות מדעיות ולא משקיעים זמן רב בעבודה על שיפור הטכניקה. אני מאמין שאם אתה נותן לשלשה מאמנים קבוצת אימון זהה – אחד פיזיולוג, אחד מומחה בתורת התנועה והשלישי פסיכולוג, המאמן הפסיכולוג תמיד ינצח. פסיכולוג טוב יכול להכניס מוטיבציה בשחייניו לעבודה קשה ולהקדיש את עצמם לספורט. הם יוכלו לראות שהשחיינים יהיו מרוצים וימשיכו לעסוק בספורט, הם יגייסו לתכנית האימונים שלהם את השחיינים הטובים ביותר, ויוכלו להתמודד בצורה טובה עם הורים והנהלות. מאמן שהוא פסיכולוג טוב, במשך הזמן יהיה גם איש ארגון טוב כך שקבוצתו תגדל ותמשוך אליה שחיינים כמו מרק ספיץ וגרי הול, וזאת הדרך הנכונה להפוך למאמן מצליח.
תנו לי להגיד לכם מה לדעתי גורם ה"X" אצל מאמן מצליח. גורם ה"X" הוא, לצטט אמרה עתיקה, "היכולת להפריד את החיטה מהמוץ". צורה אחרת לומר זאת- להפריד את העיקר מן הטפל, לזהות את העיקר, להתרכז בו, ולצמצם את השקעת הזמן בטפל. לדוגמא, אנחנו רואים לעיתים קרובות שחיין מפיל מרפק וחובט ברגליו בצורה מוגזמת. הוריו או מאמנו צועקים לו "רגלים, רגלים, רגלים". כלומר, הם מתעלמים מהחשוב ביותר, המרפק השמוטה, ומתרכזים על הפחות חשוב – הרגליים.
אני חושב שהאופנה החדשה שבה אנחנו עושים הכול למען השחיין איננה טובה. לדוגמא, אני יכול להציב לכל שחיין מודד זמן בכל אימון שירשום לו את כל זמניו אבל אני לא עושה זאת. אני רוצה שהשחיינים יהיו מודעים לזמנים שלהם. לעיתים קרובות אנחנו עושים יותר מידי עבורם עד כדי כך שהם מפסיקים לחשוב על הפעילות ומפסיקים להשתמש במח שלהם. חשוב מאד שהשחיין ידע את זמני הביניים ויבין את החשיבות של מה שהוא עושה.
גורם ה"X" הוא היכולת לראות את מה שצריך לעשות, ולהתמקד בו. המאמנים הגדולים יכולים להתמקד בחשוב. זה נכון באימון כמו בכל חלק אחר בחיים כמו עסקים, מינהל, לימודים וכד'. במילים אחרות, תחתוך דרך כל הפרטים הקטנים ותגיע אל לב הבעיה. פרפקציוניסט בדרך כלל לא יהיה מאמן טוב. הוא משקיע יותר מידי זמן בפרטים הקטנים ולא מוצא זמן לדברים החשובים באמת.
במצב הנוכחי של השחייה מאמן גדול צריך שיהיו לו שתי יכולות: מנהל טוב ופסיכולוג טוב. המנהל הטוב יבנה קבוצה גדולה, הוא ימשוך אליו הרבה שחיינים, ומהם הוא ימצא את המרק ספיצים והגרי הולים של העתיד. הפסיכולוג הטוב יהיה מסוגל להתמודד עם בעיות של הורים, הוא יסתדר טוב עם ההנהלה ויהיה מסוגל לתקשר טוב עם השחיינים וכך הוא יבנה קבוצה גדולה.
המאמנים הטובים כיום יכולים להסתפק בידע בסיסי בפיתוח כשר גופני, פיסיולוגיה ותורת התנועה. הם לא צריכים ידע עמוק בדברים אלה, אך שום דבר לא נשאר קבוע, וכפי שדברים נראים לי, בעתיד הידע של פיסיולוגיה ותורת התנועה יהיה יותר ויותר חשוב. ככל שיותר אתלטים מוכשרים מגיעים לשחייה, ויותר אנשים מוכשרים מתחילים לאמן, ויותר בריכות טובות נבנות, כל האספקטים של ידע שדיברנו קודם נעשים יותר חשובים.
בכנות אני חושב שאנחנו על סף של התפוצצות של כמות ידע עצומה בשטח אימון השחייה. הייתי רוצה להיות נוכח בהשתלמות מאמנים בעוד מאה שנה ולשמוע מה מדובר שם. אני מאמין, שבעוד מאה שנה יהיה מכשיר אלקטרוני פשוט שיוצמד לאוזנו של השחיין וידווח באופן רציף על הדופק, רמת חומצת החלב, ועוד אינפורמציה רבה. כיום עדין אין לנו ציוד כזה, אבל אפילו מאה שנים מהיום, ההתנהגות הבסיסית של השחיין תהיה דומה לזאת של היום, ופסיכולוגיה טובה של המאמן כיום תהיה חשובה גם בעוד מאה שנה.
Hashtag your posts
Love to #hashtag? Good news!
You can add tags (#vacation #dream #summer) throughout your posts to reach more people. Why hashtag? People can use your hashtags to search through content on your blog and find the content that matters to them. So go ahead and #hashtag away!
